האם מותר לחלל שבת עבור חולה נפש?
דיון בפיקוח נפש של חולה נפש בשבת.
יש מקום להקל בהאם מותר לחלל שבת עבור חולה נפש על סמך הכלל "פסיק רישה דלא ניחא ליה בדרבנן מותר", כפי שפסקו התוספות והרמ"א. הגר"ע יוסף פסק שבצירוף כמה ספיקות - ספק אם זו מלאכה דאורייתא, ספק אם זו מלאכה שצריכה לגופה, וספק אם נעשית כדרכה - יש להתיר. כן פסק גם הרב אשר וייס שליט"א שבמקרה זה אין לאסור מעיקר הדין, אלא שראוי להחמיר לכתחילה.
יש לחלק בין לכתחילה לבדיעבד: לכתחילה ראוי להימנע ולהכין מראש, אך בדיעבד כשלא הכין, ניתן להקל בצירוף דעת המתירים. כן כתב החזון איש שאף שמעיקר הדין יש מקום להקל, ירא שמים יחמיר לעצמו אך לא יורה כן לאחרים הנמצאים בצורך.
השולחן ערוך (אורח חיים סימן שכח) אסר האם מותר לחלל שבת עבור חולה נפש בפירוש, והרמ"א לא חלק על כך. הטעם הוא שיש כאן חשש של שחיקת סממנים מדאורייתא, שכן מלאכת מחשבת אסרה תורה. המשנה ברורה (משנה ברורה סימן שכח) הכריע שאף שיש דעות מקילות, למעשה אין להקל בזה כלל, ומי שמיקל - "נקרא מחלל שבת". הגרי"ש אלישיב זצ"ל פסק שאף בשעת הדחק אין להתיר אלא אם יש פיקוח נפש.
מה היה בזמן התנ"ך
איסור שחיקת סממנים בשבת נלמד מל"ט מלאכות שהיו במשכן, שנאמר "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם" (שמות כ:י). גזירת חכמים שלא לעשות רפואה בשבת, ומכאן למדו חז"ל שמלאכה זו אסורה בשבת. הפסוק "לא תעשה כל מלאכה" (ויקרא יח:ה) כולל את כל ל"ט אבות המלאכות ותולדותיהן. השאלה ההלכתית בהאם מותר לחלל שבת עבור חולה נפש היא האם הפעולה הנדונה נחשבת "מלאכת מחשבת" כפי שנדרש "מלאכת מחשבת אסרה תורה" (חגיגה י:). חז"ל הוסיפו גזירות ואיסורי דרבנן כ"סייג לתורה" על מנת להרחיק את האדם מחשש חילול שבת דאורייתא.