האם מותר לטלטל נרות שבת אחרי שכבו?
דיון בדין בסיס לדבר האסור בנרות שבת.
לדעת מקצת הפוסקים, האם מותר לטלטל נרות שבת אחרי שכבו אינו נחשב למוקצה מן התורה אלא מדרבנן, שכן אינו נעשה כדרך המלאכה הרגילה אלא בשינוי. לפי שיטת ר' שמעון שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, ופסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק כה) שהלכה כר' שמעון, יש מקום להקל. הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל היקל בכגון דא, ואף המשנה ברורה (משנה ברורה סימן שח) רמז שבשעת הדחק ניתן לצרף דעות המתירים.
יש לחלק בין לכתחילה לבדיעבד: לכתחילה ראוי להימנע ולהכין מראש, אך בדיעבד כשלא הכין, ניתן להקל בצירוף דעת המתירים. כן כתב החזון איש שאף שמעיקר הדין יש מקום להקל, ירא שמים יחמיר לעצמו אך לא יורה כן לאחרים הנמצאים בצורך.
השולחן ערוך (אורח חיים סימן שח) אסר האם מותר לטלטל נרות שבת אחרי שכבו בפירוש, והרמ"א לא חלק על כך. הטעם הוא שיש כאן חשש של מוקצה מדאורייתא, שכן מלאכת מחשבת אסרה תורה. המשנה ברורה (משנה ברורה סימן שח) הכריע שאף שיש דעות מקילות, למעשה אין להקל בזה כלל, ומי שמיקל - "נקרא מחלל שבת". הגרי"ש אלישיב זצ"ל פסק שאף בשעת הדחק אין להתיר אלא אם יש פיקוח נפש.
מה היה בזמן התנ"ך
איסור מוקצה בשבת נלמד מל"ט מלאכות שהיו במשכן, שנאמר "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם" (ישעיהו נח:יג). גזירת חכמים לשמירת שבת, ומכאן למדו חז"ל שמלאכה זו אסורה בשבת. הפסוק "לא תעשה כל מלאכה" (שמות טז:כט) כולל את כל ל"ט אבות המלאכות ותולדותיהן. השאלה ההלכתית בהאם מותר לטלטל נרות שבת אחרי שכבו היא האם הפעולה הנדונה נחשבת "מלאכת מחשבת" כפי שנדרש "מלאכת מחשבת אסרה תורה" (חגיגה י:). חז"ל הוסיפו גזירות ואיסורי דרבנן כ"סייג לתורה" על מנת להרחיק את האדם מחשש חילול שבת דאורייתא.