מה דין לבישת תכשיטים בשבת ברשות הרבים?
דיון בלבישת תכשיטים ברשות הרבים בשבת.
לדעת מקצת הפוסקים, מה דין לבישת תכשיטים בשבת ברשות הרבים אינו נחשב להוצאה מן התורה אלא מדרבנן, שכן אינו נעשה כדרך המלאכה הרגילה אלא בשינוי. לפי שיטת ר' שמעון שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, ופסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק יב-יג) שהלכה כר' שמעון, יש מקום להקל. הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל היקל בכגון דא, ואף המשנה ברורה (משנה ברורה סימן שא) רמז שבשעת הדחק ניתן לצרף דעות המתירים.
דעת הביניים מחלקת בין מקרים שונים: כאשר מה דין לבישת תכשיטים בשבת ברשות הרבים נעשה בדרך הרגילה, יש לאסור; אך כאשר נעשה בשינוי או באופן עקיף (גרמא), ניתן להקל בשעת הצורך. הרב משה פיינשטיין באגרות משה הציע חילוק מעשי זה לרבים מהשאלות הנוגעות להוצאה בשבת.
לדעת רוב הפוסקים יש לאסור מה דין לבישת תכשיטים בשבת ברשות הרבים משום חשש הוצאה דאורייתא. השולחן ערוך (אורח חיים סימן שא) פסק שאין להקל בזה, והמשנה ברורה (משנה ברורה סימן שא) הוסיף שאף בדרבנן יש להחמיר בשבת שכן "גדולה שבת שאפילו עניין קל חמור בה". החזון איש החמיר מאוד בנושא זה וכתב שאין לסמוך על דעת יחיד להקל כנגד רוב הפוסקים. הרב אלישיב זצ"ל פסק הלכה למעשה שיש להימנע מכך לגמרי ולהכין חלופה מערב שבת.
מה היה בזמן התנ"ך
איסור הוצאה בשבת נלמד מל"ט מלאכות שהיו במשכן, שנאמר "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם" (שמות טז:כט). הוצאת כלים מאהל לאהל במשכן, ומכאן למדו חז"ל שמלאכה זו אסורה בשבת. הפסוק "לא תעשה כל מלאכה" (ירמיהו יז:כא-כב) כולל את כל ל"ט אבות המלאכות ותולדותיהן. השאלה ההלכתית במה דין לבישת תכשיטים בשבת ברשות הרבים היא האם הפעולה הנדונה נחשבת "מלאכת מחשבת" כפי שנדרש "מלאכת מחשבת אסרה תורה" (חגיגה י:). חז"ל הוסיפו גזירות ואיסורי דרבנן כ"סייג לתורה" על מנת להרחיק את האדם מחשש חילול שבת דאורייתא.